Rock Identifierסלעים מטמורפיים: השתנו כתוצאה מכוח
נקודות מרכזיות
- מטמורפוזה מעצבת מחדש את הסלע במצב מוצק — ללא כל התכה.
- בסלעים בעלי עלעול יש מינרלים מיושרים ומפוספסים; בסלעים ללא עלעול אין.
- שיש הוא אבן גיר שעברה התמרה; קוורציט הוא אבן חול שעברה התמרה.
התמרה ללא התכה
כאשר סלע קבור עמוק או נלכד בהתנגשות יוצרת הרים, חום ולחץ גוברים גורמים למינרלים שלו להתגבש מחדש ולהסתדר מחדש — וכל זאת תוך שמירה על מצב צבירה מוצק. דחיפה נוספת שלו תגרום לו להיתך למאגמה (תחום סלעי היסוד). התמרה מתרחשת בטווח הביניים העוצמתי הזה, והיא יכולה לקחת סלע רגיל ולשנות לחלוטין את המרקם ואת ההרכב המינרלי שלו.
עלעול: המראה המפוספס
לחץ מכוון דוחס מינרלים שטוחים ולוחיים לשכבות מקבילות, ויוצר פצילות (foliation). ככל שהעוצמה עולה, פצלת הופכת לצפחה עדינה (הנסדקת ללוחות שטוחים), לאחר מכן לפיליט (בעל ברק משי), אז לצפחה גבישית (עם פתיתי נציץ נראים לעין ומנצנצים), ולבסוף לגנייס (פסי צבע בולטים של בהיר וכהה). הת��תחות זו היא אחת הסדרות הקלאסיות בגיאולוגיה.
לא עלעלי: מסיבי ואחיד
כאשר סלע האם מורכב ממינרלים גושיים, או כאשר החום גובר על הלחץ המכוון, ��תקבל סלע לא-לוחי ללא פסים. גיר מתגבש מחדש לשיש (קלציט משולב, המוערך מאוד על ידי פסלים); אבן חול טהורה ניתכת לקוורציט, שהוא כה קשוח עד שפני השטח השבורים שלו חותכים דרך הגרגרים עצמם ולא סביבם.
להבחין ביניהם
סלעים מטמורפיים נוטים להרגיש קשים ודחוסים, לעיתים קרובות עם ברק שמקורו במיקה מיושרת או דפוס גלי ומפוספס. בניגוד לשכבות סדימנטריות (שהן מצעי משקע שטוחים), פסים מטמורפיים הם לעיתים קרובות גליים, מקופלים או מעוותים — תיעוד גלוי לעין של הכוחות העצומים שעיצבו אותם מחדש.
